חיוב מנהל חברה, ומי שיזם תרגיל עוקץ באופן אישי בחובה של החברה כלפי התובע ש"נעקץ" על ידם

לפני תביעה כספית שעניינה חוב בגין מכונות  לתעשיית העץ שסיפק התובע לנתבעת מס' 3 , כאשר השאלה העיקרית היא אם ניתן לחייב את הנתבעים 1 ו-2 באופן אישי בתשלום החוב.

העובדות הדרושות להכרעה;

התובע,בעלים של עסק לייבוא ושיווק מכונות לתעשית העץ המנוהלת תחת השם המסחרי "דהן טכנולוגיות".

נתבעת מס' 3 הינה חברה שהתאגדה כדין,ועוסקת בין היתר בעבודות נגרות (להלן :"חברת הזדמנות פז");נתבע מס' 2 נאסר יוסף סיאם הינו מנהלה ובעל מניותה הרשום של חברת הזדמנות פז ( להלן : "סיאם" ).

בחודשים 11 ו- 12 לשנת 2003 הזמינה הנתבעת  3, במועדים שונים, מכונות לצורך פתיחת נגריה : משור שולחן, מכונת שרשרת מכבש לחיצה לדלתות, אקדחים, סיכות, מדחס משורים שונים, שלייף ,פריזר ועוד מספר מכונות כמפורט בחשבוניות, בעלות כוללת של 554,757 ש"ח ,אך התביעה הועמדה לצורכי אגרה, על סך 300,000 ש"ח.

התובע טען בכתב התביעה  כי נתבעת מס' 3, בנסיבות שנעמוד עליהם בהמשך, הזמינה מאת התובע מכונות על פי ההזמנות מס' 20, 22, 23, 24, 25 ו-26, בעלות כוללת של 554,757 ש"ח ; ננתבעת מס' 3 חברת הזדמנות פז מסרה לידי התובע 21 שיקים  הראשון בהם זמן פרעון ליום 15/12/03 בסך של 57,000 ש"ח,יתרת השיקים כמפורט בסעיף 11 לכתב התביעה.

בטרם פירעון השיק הראשון כל המכונות נמסרו לידי נתבעת מס' 3 בעסקה שהוקם באיזור התעשייה עטרות; עניין זה אושר בסעיף 12 לכתב ההגנה של נתבעים 2ו-3 ועדותו של אברהם דהן בעמוד 15 שורות 1עד 8.

רק ההמחאה הראשונה ,על סך 57,000 ש"ח ,נפרעה ושאר ההמחאות חוללו באי כיבוד בשל היות החשבון נתבעת מס' 3 חשבון מוגבל.

לפני פרעון השיק השני ובמהלך פגישה מקרית עם מתחרה עסקי מחברת שר תעש בע"מ, התברר לתובע,שרכשו במקביל  גם מחברת שר תעש ציוד זהה לזה שנרכש מהתובע,אז הבין התובע שנפל קורבן " לעוקץ", והחל לברר פשר העניין ואף הגיע למקום עסקה של נתבעת מס' 3 באזור התעשייה עטרות בירושלים ומצא כי המקום ריק לחלוטין וכל הציוד נעלם ולא מנוהל במקום כל עסק.

התובע הגיש תלונה במשטרת ישראל ביום 5/2/03 בעניין קבלת דבר במרמה-כעולה מהאישור, וזאת לאחר שכל ההמחאות למעט ההמחאה הראשונה, חוללו באי פרעון.

טענות התובע;

התובע טוען בכתב תביעתו שנתבע מס' 1 (להלן :" אבו עומר תאופיק"), פנה אל התובע וביקש לרכוש מכונות עיבוד עץ לנגריה שבבעלותו;אבו עומר תאופיק הציג את עצמו כבעלים ומנהל חברת הזדמנות פז יחד עם נתבע מס' 2 נאסר סיאם.

התובע המשיך וטען כי  אבו עומר תאופיק  הזמין אותו  לנגריה שבבעלותו,ושם הבחין התובע בנגריה פעילה בה מבצעים עבודות נגרות ומספר עובדים רב.

אבו עומר תאופיק, לטענת התובע, הפנה אותו לסניף הבנק בו מתנהל חשבונה  של נתבעת מס' 3 , וזאת בכדי שהתובע יברר אודות חשבונה העסקי וחוסנה הכלכלי של נתבעת מס' 3; הבירור באמצעות הבנק העלה,שמצבה הכספי של נתבעת מס' 3 היה תקין ליום הבדיקה.

בעקבות מספר ביקורים של אבו עומר תאופיק ונאסר סיאם,לרבות במשרדו ולאחר מו"מ, בוצעה ההזמנה ונמסרו ההמחאות.

התובע עותר לחייב את כל הנתבעים בסכום החוב הנטען בכתב התביעה ;כלפי נתבעת מס' 3 מכוחו ההמחאות שצורפו לכתב התביעה ומכוח חוק החוזים. באשר לאחריות נתבעים 1 ו-2, עותר התובע להורות על הרמת מסך ההתאגדות החוצץ בין הנתבעת 3 לנתבעים אלו שטרחו להציג את עצמם   כאורגן ו/או נושא משרה בנתבעת 3, בהתאם לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

התובע טוענת כי יש להטיל חבות אישית על הנתבעים 1ו-2  בגין ניהול משא ומתן שלא בתום לב; בגין הפרת הסכם שבין התובע לנתבעת 3; בגין פעילותו בניגוד להוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; ובגין מצג שווא ותרמית, לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: " פקודת הנזיקין").

הנתבע אבו עומר תאופיק, הכחיש שהוא בעל מניות או מנהל או הרוח החיה מאחורי נתבעת מס' 3;הנתבע מכחיש שפנה אל התובע לא במועד שצויין בכתב התביעה או במועד מאוחר יותר ולא ביקש לרכוש מכונות עיבוד ואילו נאסר אבו סיאם הינו בעל המניות והמנהל של נתבעת מס' 3.

אבו עומר תאופיק הכחיש שבבעלותו נגרייה או מי שעתיד לתפוח נגריה  לצורך ביצוע עבודות נגרות ולא טען שעליו לרכוש מכונות נגרות, ומעולם לא הייתה בבעלותו נגריה. הנתבע אבו עמר תאופיק המשיך וטען בכתב הגנתו שלא ניהל מו"מ לרכישת המכונות,לא ביצע הזמנה בשם נתבעת מס' 3ומעולם לא מסר המחאות כלשהן.